תרופה שנוספה לטיפול בסרטן שד האריכה חיים גם שנים אחרי שהופסקה

הרגע שבו נגמר הטיפול בסרטן שד הוא רגע מבלבל. מצד אחד יש הקלה עצומה, מצד שני מתחיל פרק חדש שבו אין יותר כימותרפיה ואין יותר ניתוחים, אבל גם אין יותר תחושה שעושים משהו אקטיבי נגד המחלה. במקום זה יש כדור הורמונלי שנלקח כל בוקר, לאורך חמש שנים ויותר, ולצידו שאלה שמתלווה אליו בשקט: האם זה מספיק.

ב-23 באוקטובר הוצגו בכינוס האונקולוגי האירופי במדריד נתונים שמנסים לענות בדיוק על השאלה הזאת. בניסוי קליני מתקדם (שלב 3) השתתפו 5,101 מטופלות ומטופלים עם סרטן שד בשלבים השני והשלישי, מהסוג שמגיב להורמונים, ובסיכון גבוה לחזרת המחלה. מחציתם קיבלו את הטיפול ההורמונלי המקובל בלבד, והמחצית האחרת קיבלה בנוסף אליו, במשך שלוש שנים, תרופה ממוקדת הניטלת ככדור, Ribociclib. תרופה ממוקדת פוגעת במנגנון מסוים שתאי הסרטן נשענים עליו כדי להתחלק.

מה שהתברר אחרי שש שנים

בתום שש שנים של מעקב היה הסיכון למוות נמוך בכ-19 אחוזים בקבוצה שקיבלה את התוספת. במספרים פשוטים: 178 מקרי מוות בקבוצה שקיבלה את התרופה הממוקדת, לעומת 205 בקבוצת ההשוואה. שיעור המטופלים שהיו בחיים בתום שש שנים עמד על כ-92 אחוזים, לעומת כ-90 אחוזים בקבוצה האחרת.

הפער הזה נשמע צנוע, אבל הוא גדל עם הזמן. כל המשתתפים סיימו ליטול את התרופה הממוקדת זמן רב לפני מועד המדידה, בממוצע כשלוש שנים קודם, ובכל זאת ההבדל בין הקבוצות המשיך להיפתח דווקא בתקופה שבה אף אחד מהם לא נטל אותה עוד.

ההקשר הרחב חשוב לא פחות. סרטן שד מהסוג שמגיב להורמונים הוא השכיח ביותר, והוא גם זה שבו החזרה של המחלה יכולה להתרחש שנים ואף עשור אחרי שהטיפול הראשוני הסתיים. בדיוק בגלל זה כל נתון שמגיע ממעקב ארוך שווה יותר מנתון שמגיע מהשנה הראשונה, וגם בדיוק בגלל זה התשובות בתחום הזה איטיות כל כך.

למה מודדים חזרה ולא תמותה

במחקרים על סרטן שד בשלבים מוקדמים המדד הראשי הוא בדרך כלל לא כמה מהמטופלים נותרו בחיים, אלא כמה מהם נותרו בלי חזרה של המחלה. הסיבה פרקטית לגמרי: מטופלים עם סרטן שד מוקדם חיים שנים רבות, ולכן נדרש מעקב ארוך מאוד כדי שהבדל בתמותה בכלל יהיה מדיד. במדד הזה, חזרת המחלה, ההפרש היה גדול יותר. בתום שש שנים היו 83 אחוזים מהמטופלים שקיבלו את התוספת בלי שום סימן לחזרת הסרטן, לעומת 78 אחוזים בקבוצת ההשוואה.

מדד נוסף בדק תמותה שנגרמה מסרטן השד עצמו ולא מכל סיבה אחרת, ושם הירידה בסיכון הייתה חדה יותר, כ-29 אחוזים. החוקרים גם דיווחו שלא נמצאו סימני בטיחות חדשים שהופיעו באיחור, כלומר אחרי שהמטופלים סיימו את שלוש שנות הטיפול.

מה הנתונים אינם אומרים

יש גם מה שהנתונים האלה אינם אומרים. הניסוי לא היה סמוי, כלומר המשתתפים והרופאים ידעו מי מקבל מה, וזה עלול להשפיע על החלטות טיפוליות בהמשך הדרך. בדיקת ההישרדות לא הייתה המדד הראשי שלשמו תוכנן הניסוי מראש, ולכן המובהקות שלה, כלומר הביטחון שההבדל אינו מקרי, מוגדרת כראשונית. והאוכלוסייה שנבדקה אינה כל מי שמאובחן בסרטן שד, אלא דווקא מטופלים בסיכון גבוה במיוחד לחזרה של המחלה, כולל כאלה עם מעורבות של בלוטות הלימפה.

התרופה הממוקדת שנבדקה כאן כבר מאושרת לשימוש הזה, והשאלה אם היא מתאימה למצב מסוים תלויה בשלב המחלה ובמעורבות בלוטות הלימפה, ואת זה כדאי לברר עם האונקולוג המטפל.