טיפול ביולוגי ממוקד הכפיל את זמן ההישרדות בסרטן קיבה שהתקדם אחרי שני טיפולים

סרטן הקיבה הוא אחד הסרטנים שמאובחנים בדרך כלל מאוחר. התסמינים הראשונים, צרבת שלא עוברת, תחושת מלאות אחרי מעט אוכל, ירידה קטנה במשקל, דומים מדי לדברים שחולפים מעצמם, ועד שמגיעים לבדיקה המחלה כבר התפשטה. בשלב הזה הטיפול המקובל הוא כימותרפיה, וכשהיא מפסיקה לעבוד האפשרויות מצטמצמות במהירות לרשימה קצרה מאוד.

ב-25 באוקטובר הוצגו בכינוס האונקולוגי האירופי במדריד נתונים של ניסוי שמנסה להוסיף אפשרות אחת לרשימה הזאת. בניסוי קליני מתקדם (שלב 3) השתתפו 594 מטופלים עם סרטן קיבה או סרטן מפגש הוושט והקיבה, שהמחלה שלהם התקדמה אחרי קו טיפול אחד לפחות, כלומר אחרי טיפול תרופתי אחד או יותר שהפסיק לבלום אותה. כולם נבחרו לפי בדיקה של רקמת הגידול: אצל כולם נמצא חלבון מסוים על פני תאי הסרטן, בלפחות 25 אחוזים מהתאים. 267 מהם קיבלו בעירוי תרופה ביולוגית ממוקדת (Sonesitatug Vedotin), שמצמידה חומר הרסני לתאים אל נוגדן שמזהה בדיוק את החלבון הזה, ו-265 קיבלו את הטיפול שבחר הרופא המטפל מבין האפשרויות המקובלות בקו הזה. הגיל החציוני היה 57 בשתי הקבוצות.

מה שהתברר במדד ההישרדות

המדד המרכזי של הניסוי נבדק בקרב מי שהמחלה שלהם התקדמה אחרי שני קווי טיפול לפחות, 355 מטופלים. שם זמן ההישרדות החציוני, כלומר הנקודה שבה מחצית מהמטופלים עדיין היו בחיים, עמד על עשרה חודשים בקבוצת התרופה החדשה, לעומת חמישה חודשים בקבוצת ההשוואה, כלומר הסיכון למוות ירד ביותר ממחצית. בתום שנה היו בחיים 38 אחוזים מהמטופלים, לעומת 18 אחוזים בקבוצה האחרת.

בכלל אוכלוסיית הניסוי, כלומר גם מי שקיבלו את הטיפול בקו השני, התמונה דומה אך מתונה יותר: 10.6 חודשים לעומת 6.4 חודשים, ובתום שנה 43 אחוזים בחיים לעומת 28 אחוזים. שיעור מי שהגידול שלהם הצטמק באופן מדיד עמד על 23 אחוזים לעומת 14 אחוזים, שיעור מי שהמחלה שלהם לפחות נבלמה היה 70 אחוזים לעומת 56 אחוזים, ומשך התגובה החציוני היה 8.5 חודשים לעומת 6.8 חודשים.

המדד שלא עמד ברף

לניסוי היו שני מדדים ראשיים, ורק אחד מהם הצליח. השני, הזמן עד שהמחלה התקדמה שוב בקריאת דימות מרכזית, עמד על 4.2 חודשים לעומת 3.8 חודשים, ולא עבר את רף המובהקות שנקבע מראש. בקריאה של הרופאים המטפלים עצמם נמדד פער גדול יותר, 4.4 חודשים לעומת 3.0 חודשים, ובקרב מי שקיבלו את הטיפול בקו השלישי ואילך הפער היה 4.1 חודשים לעומת 2.7, אבל שני המדדים האלה אינם המדד שהניסוי נבנה לבדוק. המשמעות היא שהתרופה האריכה חיים יותר משהיא עצרה את הגידול, וזה שילוב לא שגרתי שהחוקרים עצמם מצביעים עליו.

גם בתופעות הלוואי התמונה מעורבת. בחילה הופיעה אצל 54 אחוזים מהמטופלים בקבוצת התרופה החדשה לעומת 27 אחוזים בקבוצה האחרת, ירידה בתיאבון אצל 43 אחוזים לעומת 24 אחוזים, הקאות אצל 41 אחוזים לעומת 25 אחוזים וירידה במשקל אצל 28 אחוזים לעומת 12 אחוזים. מצד שני, פגיעה בספירות הדם הייתה שכיחה פחות: אנמיה אצל 30 אחוזים לעומת 41 אחוזים, וירידה חמורה בתאי הדם הלבנים אצל 10 אחוזים לעומת 25 אחוזים. שיעור מי שהפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי היה דומה, כ-5 אחוזים לעומת כ-4 אחוזים.

למי התועלת נראתה ברורה

בפירוט לפי תתי-קבוצות מתברר שהתועלת לא התפרסה באופן אחיד. היא נמדדה גם אצל מי שרמת החלבון בגידול שלהם הייתה גבוהה וגם אצל מי שהיא הייתה בינונית. לעומת זאת, אצל מי שקיבלו את הטיפול כבר בקו השני הפער היה קטן ולא מובהק, ואצל מי שהגידול שלהם היה במפגש הוושט והקיבה או בוושט עצמו לא נמצאה תועלת כלל. החוקרים מציינים שתתי-הקבוצות קטנות ושהמספרים שם אינם מתוקנים לבדיקות מרובות, כלומר אין להסיק מהם מסקנה סופית.

מי שמתמודד כיום עם סרטן קיבה מתקדם יכול לקחת מכאן שאלה מעשית אחת, ולא בשורה מיידית: האם נבדק החלבון הזה ברקמת הגידול. התרופה אינה מאושרת בישראל, הדרך מהצגה בכינוס ועד זמינות בפועל עוברת בוועדות אישור ובדיוני סל, והבדיקה עצמה אינה חלק משגרת האבחון בכל מקום. עם זאת, היא זו שקובעת אם המטופל נמצא בכלל בקבוצה שהנתונים האלה נוגעים לה, והיא שאלה לגיטימית לאונקולוג המטפל.