בדיקות דם ואולטרסאונד מזהות צלקות מתקדמות בכבד שומני בלי ביופסיה

מי שעבר בדיקת אולטרסאונד שגרתית לבטן מכיר לעיתים את המשפט שמופיע בסיכום: "כבד שומני". זהו אחד הממצאים השכיחים ביותר ברפואה המודרנית, והוא נפוץ במיוחד אצל אנשים עם השמנה או עם סוכרת מסוג 2. השאלה החשובה היא אם השומן הזה כבר הותיר אחריו צלקות, ועד כמה.

עד כה התשובה המדויקת לשאלה הזאת הגיעה בדרך אחת בלבד: ביופסיה, כלומר דגימה של רקמת כבד שנלקחת במחט דרך העור. זו פרוצדורה פולשנית, היא כרוכה בסיכון לדימום ולכאב, ואי אפשר לבצע אותה בקנה מידה המוני. ב-29 באוקטובר פורסמו שני מחקרים, האחד בכתב העת The Lancet והשני בכתב העת Nature Medicine, שמצמצמים את התלות בה.

מה נבדק ובאיזה היקף

שני המחקרים הם חלק מתוכנית בשם LITMUS, שרוכזה באוניברסיטת ניוקאסל שבבריטניה וכללה 53 שותפים מהאקדמיה ומהתעשייה, במימון יוזמה אירופית לתרופות חדשניות. במחקר המרכזי השתתפו יותר מ-1,500 מטופלים, ולפי אחד הדיווחים 1,590 מטופלים, מ-13 מדינות באירופה ובארצות הברית. במחקר הנלווה, שעסק בדימות, השתתפו יותר מ-350 מטופלים, ולפי אחד הדיווחים 357, מתשע מדינות, ונבחנו בו 24 בדיקות שונות.

כל הבדיקות הושוו מול אותה אמת מידה: ביופסיית כבד שנקראה בידי פתולוגים מומחים. המחלה שנבדקה נקראת כבד שומני מטבולי (MASLD), והצורה החמורה שלה היא דלקת בכבד שומני, שבה הכבד אינו רק שמן אלא גם דלקתי, וזה השלב שבו מתחילות להיווצר הצלקות.

שלוש בדיקות שעמדו ברף

לזיהוי צלקות מתקדמות בכבד ולזיהוי שחמת, כלומר השלב שבו הצלקות משנות את מבנה הכבד, שלוש שיטות הציגו את הדיוק הגבוה ביותר: פאנל שמודד חלבונים רבים בדם בבת אחת (SOMAScan), מדידת קשיחות הכבד בדימות MRI, וכלים המבוססים על בדיקת אולטרסאונד לקשיחות הכבד, ובהם ציון משולב בשם Agile 3+. שתי בדיקות דם נוספות, ELF ו-ADAPT, עברו את רף הדיוק שהוצב מראש לזיהוי שחמת.

ממצא נוסף נוגע לשלב הראשון, לפני שמפנים מטופל למרכז מתמחה. בדיקת דם זולה ושגרתית למדידת האנזים גמא-GT, שמופיעה כבר היום בכל פאנל כבד, הניבה תוצאה טובה יותר מהמדד המשולב שנהוג לחשב כיום בשלב הזה, המכונה FIB-4. על בסיס הממצאים הציעו החוקרים מסלול: סינון ראשוני בגמא-GT, אחריו בדיקת ELF או אולטרסאונד לקשיחות הכבד למי שנדרשת לו הערכה נוספת, ושמירת הדימות המתקדם למרפאות מומחים. המסלול הזה עדיין טעון אימות. במחקר הדימות התקבלה גם הכרעה בין שתי שיטות מתחרות: מדידת קשיחות הכבד ב-MRI הציגה דיוק טוב יותר מזה של מדידת הקשיחות באולטרסאונד.

מה עוד לא נפתר

לכך יש משמעות מעשית. כדי לצרף מטופל לניסוי קליני בתרופה חדשה לכבד שומני נדרש אישור רגולטורי שהמחלה אכן בשלב הזה, ולכן הביופסיה צפויה להישאר נחוצה לצורך ניסויים בעתיד הנראה לעין. גם זיהוי של דלקת פעילה בכבד נותר, לפי החוקרים, מאתגר יותר מזיהוי של צלקות שהצטברו.

"יחד, שני המחקרים האלה נותנים לנו את התמונה השלמה ביותר עד כה בשאלה אילו בדיקות אבחון עובדות במחלת כבד", אמר פרופ' קוונטין אנסטי, מאוניברסיטת ניוקאסל ומהמערך הציבורי של בתי החולים בניוקאסל, שהוא מחבר בכיר משותף בשני המחקרים ומרכז הקונסורציום.

למי שקיבל בעבר ממצא של כבד שומני בבדיקת אולטרסאונד, ואולי נשאר עם תחושה שלא ממש ברור מה עושים עם זה, הממצאים האלה מסמנים כיוון מעשי. בשיחה עם הרופא המטפל כדאי לשאול גם מה מצב הצלקות, והמחקרים מראים שאפשר להתקרב לתשובה גם בבדיקת דם ובאולטרסאונד. לאנשים עם השמנה או עם סוכרת מסוג 2, שהם קבוצת הסיכון הגדולה, זה הופך את הבירור לנגיש בהרבה.