ניתוח לקיצור קיבה הוביל לירידה ניכרת במשקל גם אחרי כישלון זריקות ההרזיה

זריקות ההרזיה שינו את הטיפול בהשמנה בתוך שלוש שנים, אבל הן גם יצרו קבוצה חדשה של מטופלים שאין לה תשובה מסודרת: מי שהתחיל אותן ולא הצליח להמשיך. יש כאלה שהבחילות, ההקאות או כאבי הבטן היו חזקים מכדי לעמוד בהם, ויש כאלה שלקחו את התרופה לפי ההוראות ופשוט לא ירדו במשקל. בשני המקרים השאלה מה עושים הלאה נשארה פתוחה.

מחקר של קליבלנד קליניק, שפורסם בתחילת השבוע בכתב העת Annals of Surgery, בדק את התשובה המעשית ביותר: ניתוח. החוקרים עקבו אחרי 4,929 מנותחים עם השמנה שעברו ניתוח להקטנת קיבה בבתי החולים של הרשת באוהיו בין 2018 ל-2024, וחילקו אותם לשלוש קבוצות.

שלוש קבוצות ושני ניתוחים

4,661 מהמנותחים לא נטלו קודם לכן אף אחת מזריקות ההרזיה, והם שימשו קבוצת ההשוואה. 61 הפסיקו את הזריקות בגלל תופעות לוואי שלא היו נסבלות. 207 נוספים נטלו את הזריקות אך הירידה במשקל שלהם לא הייתה מספקת. בכל שלוש הקבוצות המשקל החציוני לפני הניתוח נע בין 124 ל-130 קילוגרם בקירוב.

בקבוצה שהפסיקה את התרופה בגלל תופעות לוואי, המשקל בשנתיים שעל התרופה לא ירד אלא עלה בכאחוז וחצי. בקבוצה שלא ירדה מספיק, הירידה המיוחסת לתרופה הייתה כאחוז וחצי בלבד.

איזה ניתוח עבד טוב יותר

אחרי הניתוח התמונה התהפכה. בקבוצה שהפסיקה את התרופה, הירידה במשקל בתוך שנתיים נעה בין כ-20 ל-28 אחוזים ממשקל הגוף, תלוי בסוג הניתוח ובשאלה אם למטופל יש גם סוכרת מסוג 2. בקבוצת ההשוואה, שלא נטלה את התרופות כלל, הירידה נעה בין כ-20 ל-33 אחוזים. מי שהפסיק את הזריקות בגלל תופעות לוואי הגיע לתוצאות שדומות למי שהגיע לניתוח ישר.

בקבוצה שלא ירדה מספיק על התרופה נפתח פער גדול בין שני הניתוחים. מעקף קיבה, שבו נוצר מסלול מקוצר ממעין כיס קטן בקיבה אל המעי, הוביל לירידה של כ-33 אחוזים ממשקל הגוף בחישוב מתוקנן. שרוול קיבה, שבו מוסר חלק מהקיבה והיא הופכת לצינור צר, הוביל לכ-18 אחוזים בלבד. סוג הניתוח חשוב במיוחד דווקא אצל מי שהתרופה לא הועילה לו.

זריקות ההרזיה האלה מכונות בשפה המקצועית תרופות GLP-1, על שם ההורמון שהן מחקות. "תרופות ה-GLP-1 שינו את הטיפול בהשמנה, אבל הן אינן עובדות אצל כולם", אמר ד"ר עלי אמיניאן, מנהל המכון להשמנה ולחילוף חומרים בקליבלנד קליניק, שהוביל את המחקר. שיעורי הסיבוכים בשני סוגי הניתוח היו נמוכים.

לנתונים יש מגבלות. זה מחקר תצפיתי, כלומר הוא עוקב אחרי מה שקרה בפועל ואינו מגריל מטופלים לקבוצות, ולכן הוא מראה קשר ולא סיבתיות. שתי קבוצות התרופה היו קטנות, 61 ו-207 מטופלים, המעקב נמשך שנתיים בלבד, והחוקרים אינם יכולים לדעת באיזו מידה המטופלים אכן נטלו את התרופה כפי שנרשם להם. שני מחברים דיווחו על קשרים לתעשיית התרופות.

למי שהפסיק זריקת הרזיה בגלל תופעות לוואי, או שנטל אותה חצי שנה ולא ראה שינוי, הנתון המעשי כאן הוא שהכישלון עם התרופה אינו מנבא כישלון עם הניתוח. זה אינו אומר שניתוח הוא הצעד הנכון לכל אדם, והחוקרים עצמם מדגישים זאת, אבל זה אומר שהשאלה שווה בירור מול רופא. מי שמתלבט יכול לשאול גם איזה מהניתוחים מתאים למצבו, משום שבמחקר הזה ההבדל ביניהם היה גדול בדיוק אצל מי שהתרופה לא עזרה לו.