אספירין לא מנע חזרה של סרטן המעי הגס שהתפשט לכבד

כשמטופל מסיים טיפול בסרטן המעי הגס שהתפשט לכבד, ועובר ניתוח או צריבה שמטרתם לרפא, מתחילה תקופה שבה השאלה היחידה היא אם המחלה תחזור. בתקופה הזאת כל כדור שעשוי להקטין את הסיכוי לחזרה נשמע כמו הזדמנות, במיוחד כדור זול ומוכר כמו אספירין.

לסברה הזאת היה בסיס. מחקרי מרשם הראו שמטופלים עם סרטן המעי הגס שנטלו אספירין חיו זמן ארוך יותר, וניסוי סקנדינבי אחר, שהתפרסם השנה, מצא שאספירין אכן הפחית את שיעור החזרה אצל חלק מהמטופלים עם מחלה מקומית שבגידול שלהם היה שינוי גנטי מסוים. מכאן הדרך הייתה קצרה להנחה שמה שעובד בשלב אחד יעבוד גם בשלב מתקדם יותר.

הנחה היא לא ראיה, ולכן נערך ניסוי שבדק אותה ישירות. בניסוי קליני מתקדם שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Lancet Gastroenterology and Hepatology ושהובל בבית החולים האוניברסיטאי של אוסלו, חולקו 466 מטופלים ב-14 בתי חולים בנורווגיה, בשוודיה ובדנמרק לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה 160 מיליגרם אספירין ביום לתקופה של עד שלוש שנים, והשנייה קיבלה כדור דמה שנראה זהה. מי שכבר נטל אספירין מסיבה אחרת לא היה כשיר להשתתף, כך שהניסוי בדק את השאלה המעשית: האם כדאי להתחיל.

מה הניסוי מצא

התשובה הייתה חדה. שיעור חזרת המחלה בקבוצת האספירין לא היה נמוך מזה שבקבוצת כדור הדמה, ולמעשה לא נמצא ביניהן הפרש בכלל. "לא מצאנו שום תועלת מאספירין במניעת חזרה של הסרטן אצל המטופלים האלה", אמר פרופ' שראז יאקוב מאוניברסיטת אוסלו, מנתח כבד, דרכי מרה ולבלב בבית החולים האוניברסיטאי של אוסלו, שהוא גם המחבר הראשון של המאמר.

מעבר לכך, הנתונים הצביעו על כיוון הפוך מהמקווה. ההישרדות הכוללת בקבוצת האספירין הייתה נמוכה יותר, והמחברים עצמם מבקשים להתייחס לממצא הזה בזהירות, משום שהוא אינו המדד שהניסוי נבנה כדי לבדוק. תופעות לוואי חמורות היו שכיחות יותר בקבוצת האספירין.

למה השלבים אינם זהים

ההסבר שהמחברים מציעים נעוץ בשוני בין המצבים. מחלה שמוגבלת למעי ומחלה שכבר שלחה גרורות לכבד אינן אותה מחלה מבחינה ביולוגית, גם אם שתיהן נקראות סרטן המעי הגס. התאים שהצליחו לנדוד ולהתבסס באיבר אחר עברו מסלול שונה, והמסקנה המעשית היא שאי אפשר להעביר ממצא משלב אחד לשלב אחר בלי לבדוק אותו שם.

לנקודה הזאת יש משמעות שחורגת מהאספירין. מחקרי מרשם, שמשווים בין אנשים שנטלו תרופה ובין אנשים שלא נטלו אותה, אינם יכולים לקבוע סיבתיות, משום שמי שנוטל אספירין באופן קבוע שונה לעיתים מראש ממי שלא נוטל אותו, בגיל, במחלות נוספות ובהרגלים. רק הגרלה אמיתית לשתי קבוצות מנטרלת את ההבדלים האלה, וכאן היא הפכה את התוצאה.

יאקוב הדגיש שמי שנוטל אספירין מסיבה לבבית או מסיבה רפואית אחרת אינו צריך להפסיק בעקבות המחקר, וכל שינוי כזה צריך להיעשות בשיחה עם הרופא המטפל.

מי שסיים טיפול שמטרתו לרפא גרורות בכבד, ושוקל להוסיף אספירין על דעת עצמו, מקבל כאן תשובה ברורה: בשלב הזה של המחלה אין לכך בסיס, ויש גם סיכון לתופעות לוואי. מה שכן נותר הוא המעקב המסודר, שבו חזרה של המחלה מאותרת מוקדם ולעיתים אפשר לטפל בה שוב במטרה לרפא.