בגיל שבעים ומשהו, קופסת התרופות מתחילה להיראות מוגזמת. יש כדור ללחץ דם, אחד לבלוטת התריס, אחד לצרבת, ויש גם סטטין שנרשם לפני עשר שנים כדי להוריד כולסטרול אצל אדם שלא עבר שום התקף לב. הרבה מטופלים שואלים את רופא המשפחה אם אפשר לצמצם, והתשובה עד כה הייתה מבוססת בעיקר על תחושת בטן.
בקצרה
- כל המשתתפים נטלו סטטין בלי שהיה להם אי פעם התקף לב או שבץ.
- ההנחה שההפסקה תקל על כאבי שרירים ותמנע נפילות לא אוששה כלל.
- הניסוי נועד להראות שההפסקה אינה גרועה משמעותית, ולא שהיא טובה יותר.
- ועדת הבטיחות של המחקר המליצה למפסיקים לשוחח עם הרופא על חזרה לטיפול.
ביום שבת הוצג בכינוס איגוד הלב האמריקאי ניסוי אירופי שבדק בדיוק את השאלה הזאת, ובמקביל הוא פורסם בכתב העת New England Journal of Medicine. חוקרים ב-24 מרכזים רפואיים בשווייץ, בהולנד ובצרפת גייסו 1,880 מבוגרים מגיל 70 ומעלה שנטלו סטטין במשך שנה לפחות, שהיו להם שתי מחלות כרוניות או יותר, ושלא היה להם שום אירוע לב או שבץ בעבר. מחציתם הונחו להפסיק את הסטטין, ומחציתם להמשיך.
מה המחקר חיפש ומה לא מצא
ההיגיון שמאחורי ההפסקה נשען על הנחה נפוצה: שבגיל מבוגר הסטטין מזיק יותר מכפי שהוא מועיל, ושהפסקתו תשפר את איכות החיים, תפחית כאבי שרירים, תמנע נפילות ותצמצם את אובדן מסת השריר. ההנחה הזאת לא אוששה. אחרי שנתיים לא נמצא הפרש משמעותי באיכות החיים, בכאבים, בנפילות או בסיכון לדלדול שרירים בין שתי הקבוצות, ושיעור תופעות הלוואי החמורות היה דומה, 43 אחוזים לעומת כ-40 אחוזים.
מה שכן נמצא הוא בכיוון ההפוך. במהלך המעקב, שנמשך כשנתיים בחציון ואצל חלק מהמשתתפים עד ארבע שנים, נרשמו אצל 119 מתוך 938 שהפסיקו, שהם 12.7 אחוזים, התקף לב, שבץ איסכמי או מוות מכל סיבה. בקבוצה שהמשיכה הגיע המספר ל-87 מתוך 942, שהם 9.2 אחוזים. התקפי לב ושבץ, כל אחד בנפרד, היו שכיחים יותר בקבוצה שהפסיקה בכפליים ויותר.
בכל 40 מבוגרים שהפסיקו את הסטטין נרשם בשנתיים אירוע לב, שבץ או מוות אחד נוסף. ברוב המשתתפים לא קרה דבר.
למה בכל זאת כתוב שההפסקה בטוחה
הניסוי לא ביקש להראות שההפסקה טובה יותר, אלא שהיא אינה גרועה משמעותית, והוא מדד את מספר השבועות שהמשתתפים חיו בלי אירוע. בקבוצה שהפסיקה היו 96.5 שבועות כאלה בשנתיים, ובקבוצה שהמשיכה 98.5 שבועות, כלומר פחות משבועיים הפרש. הרף שנקבע מראש היה הפסד של עד חמישה שבועות, ולכן התוצאה הוגדרה כעמידה בו.
שני המספרים נכונים גם יחד. ההפרש הממוצע בזמן ללא אירוע הוא קטן, אך מספר האירועים הקשים גדול יותר בקבוצה שהפסיקה. ועדת הבטיחות של המחקר אף המליצה למשתתפים שהפסיקו לשוחח עם הרופא שלהם על חזרה לטיפול בסיום הניסוי.
לניסוי כמה מגבלות. הוא היה גלוי, כלומר כולם ידעו מה הוקצה להם, כ-14 אחוזים מהמשתתפים עברו בפועל לקבוצה האחרת במהלך הדרך, ורמת הכולסטרול הרע אחרי שנה הייתה כ-176 מיליגרם לדציליטר אצל מי שהפסיק לעומת כ-99 אצל מי שהמשיך, בדגימה חלקית שנבדקה. המשתתפים גם היו מורכבים רפואית, עם שתי מחלות כרוניות לפחות.
פרופ' ריטה רדברג מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, ממחברי המחקר, אמרה שאי אפשר לגבש מהממצאים האלה המלצה גורפת, ושההחלטה צריכה להתקבל בשיחה משותפת בין המטופל לרופא.
למי שנוטל סטטין בלי היסטוריה של התקף לב, התשובה כפולה. ההפסקה אינה מסוכנת לרוב האנשים בגיל הזה, אך גם אינה מביאה את ההקלה בכאבים ובתפקוד שמקווים לה, ולכן הרווח ממנה קטן מכפי שנדמה. מידת הסיכון האישי תלויה בגורמים שרק רופא מכיר, בהם תפקוד הכליות, רמות הכולסטרול בפועל ושאר התרופות בקופסה.
להרחבה בנושא סטטינים בגיל מבוגר
- newsroom.heart.org › הודעת איגוד הלב האמריקאי על הניסוי, עם דברי המחברת
- hcplive.com › סיקור הניסוי, עם מדדי ההישרדות, המגבלות וההקשר המחקרי
- newmediawire.com › הודעת הכינוס בהפצה מלאה, עם הפילוח לפי תקופות המעקב
