מי שעבר שבץ מוחי יוצא מבית החולים עם רשימת תרופות ועם מספר אחד שמלווה אותו מכאן והלאה: לחץ הדם. במרפאה מודדים, בבית מודדים, והשאלה שחוזרת בכל ביקור היא עד כמה בעצם צריך להוריד. ההנחיות בעולם מדברות בדרך כלל על ירידה מתחת ל-140, ומשם זה כבר עניין של שיקול דעת רפואי.
בקצרה
- ההנחיות בעולם מכוונות בדרך כלל ללחץ דם עליון מתחת ל-140, והניסוי בדק יעד נמוך משמעותית.
- כדי להגיע ליעד הנמוך נדרשו שלוש תרופות ללחץ דם בממוצע, לעומת שתיים ביעד המקובל.
- שבץ חדש היה נדיר יותר ביעד הנמוך, 4.7 אחוזים לעומת 6.4 אחוזים.
- אירועי כליה היו שכיחים יותר ביעד הנמוך, ולכן נדרש מעקב דם סדיר.
ביום שבת הוצג בכינוס השנתי של איגוד הלב האמריקאי בשיקגו ניסוי שבדק את השאלה הזאת ישירות, ובמקביל הוא פורסם בכתב העת New England Journal of Medicine. חוקרים בברזיל גייסו 4,368 מבוגרים שעברו שבץ איסכמי או אירוע מוחי חולף (TIA), והגרילו אותם לשני יעדים שונים: לחץ דם עליון מתחת ל-120 או מתחת ל-140.
מה קרה למי שירד נמוך יותר
היעדים אכן הושגו. בקבוצה האינטנסיבית התייצב לחץ הדם העליון סביב 122, ובקבוצת היעד המקובל סביב 135, והמטופלים בקבוצה הראשונה נטלו שלוש תרופות ללחץ דם בממוצע לעומת שתיים בקבוצה השנייה. המעקב נמשך כארבע שנים.
במהלך התקופה הזאת סבלו 236 מתוך 2,172 מהמטופלים ביעד הנמוך, כלומר כמעט 11 אחוזים, ממוות ממחלת לב, מהתקף לב, משבץ חדש או מאשפוז בגלל כאב בחזה או אי-ספיקת לב. בקבוצה השנייה הגיע המספר ל-297 מתוך 2,196, שהם 13.5 אחוזים. הסיכון ירד בכחמישית. גם שבץ חדש היה נדיר יותר: 4.7 אחוזים לעומת 6.4 אחוזים.
בכל 100 מחלימי שבץ שהורידו את לחץ הדם מתחת ל-120 היו כשני אירועי לב ומוח פחות מאשר ביעד המקובל. ההפרש הצטבר על פני ארבע שנים.
המחיר נרשם בכליות. אירועי כליה, בעיקר ירידה ניכרת ומתמשכת בתפקוד הכליות, נרשמו אצל 3.9 אחוזים מהמטופלים ביעד הנמוך לעומת 2.2 אחוזים בקבוצה האחרת. לעומת זאת תופעות לוואי חמורות בכלל היו דומות בשתי הקבוצות, כ-15 אחוזים בכל אחת, ונפילות שגרמו לפגיעה היו דווקא נדירות יותר אצל מי שלחץ הדם שלו היה נמוך.
המחקר התאום שלא מצא תועלת
אותה קבוצת חוקרים הציגה באותו יום ניסוי שני, גדול עוד יותר, שבדק את אותה שאלה בדיוק אצל מבוגרים עם סוכרת מסוג 2. שם השתתפו 9,476 אנשים מגיל 50 ומעלה, לחץ הדם הושג באותה מידה, ובכל זאת ההפרש בתוצאות היה קטן ולא מובהק: 6 אחוזים לעומת 6.7 אחוזים. גם שם נרשמו יותר אירועי כליה ביעד הנמוך.
פרופ' אוטביו ברוונגר, יושב ראש ועדת ההיגוי של שני הניסויים, אמר שאין להחיל יעד של 120 על כל המטופלים באופן גורף, ושהתועלת אצל אנשים עם סוכרת עשויה להיות קטנה מזו שנמדדת אצל מי שאין לו סוכרת.
שני הניסויים היו גלויים, כלומר המטופלים והרופאים ידעו מה ניתן לכל קבוצה, שניהם נערכו בברזיל בלבד, ולא כל מי שהוקצה ליעד הנמוך הצליח להגיע אליו בפועל. לכן צריך זהירות לפני שמחילים ממצא מברזיל על מטופלים בישראל, שבה הנגישות לרופא ולמעקב שונה.
מי שעבר שבץ ומתמודד עם לחץ דם גבוה יכול ללמוד מהניסוי שהירידה אל סביבות 120 נראית מועילה, אבל היא כמעט תמיד דורשת תרופה נוספת ובדיקות דם מסודרות לתפקוד הכליות. זו שיחה שכדאי לקיים עם הרופא המטפל ולא ניסוי עצמי, ובמיוחד למי שתפקוד הכליות שלו ירוד מלכתחילה.
להרחבה בנושא לחץ דם אחרי שבץ
- hcplive.com › סיקור הניסוי, עם כל הנתונים ועם נתוני הבטיחות הכלייתית
- newsroom.heart.org › הודעת איגוד הלב האמריקאי על הניסוי, עם דברי החוקרים
- statnews.com › דיווח מהכינוס, עם תגובות נוירולוגים וקרדיולוגים חיצוניים
- newmediawire.com › הודעת הניסוי התאום על מטופלי סוכרת, עם הנתונים המלאים
